גמרא יבמות

ההבדל בפסיקת הלכה בין מחלוקת לספק | כיצד להתנהג במקרה בו נחלקו מה הדין במקרה מסוים, איך יודעים על פי מה לפסוק? על פי מי הולכים, ומה הכללים בכך?

מתי אומרים אגלי מילתא למפרע? לדעת הרמב"ם אומרים אגלי מילתא למפרע רק כדי לברר את העבר, אבל אי אפשר ליצור מציאות על ידי אגלי מילתא למפרע. לדעת הריטב"א בכל התורה אומרים אגלי מילתא למפרע, וכל מי שאומר שלא תגלי מילתא למפרע כוונתו שהמציאות התחדשה מכאן ולהבא, אולם גם הוא יודה שכאשר העבר התברר נגיד אגלי מילתא.

לימוד דרך המקרים שאין היבום בר הקמת שם, לצורה שבה דורשים דינים מן הפסוקים, והצורך לשים לב לכל פרט ופרט בדרשה

תוס' מקשה כיצד יבוא עשה וידחה לא תעשה ביבום, הרי ביאה ראשונה לא ראויה להוליד. וקשה על כך ממה שחידשו הראשונים, שבמקום שאין אפשרות לקיים את המצווה בלא הלאו, הותר הלאו גם לא בשעת קיום המצוה, ואם כך לא מובנת קושיית תוס'. עוד יש לשאול לגבי האישה, שהרי היא לא מחויבת ביבום כיצד מותרת? וצריך לומר שמותרת כיוון שבשעת היבום מקיימת מצוה אע"פ שלא מחוייבת. ולפי זה מובנת שאלת התוס', ששואל מצד האישה- כיצד היא מותרת, הרי היא לא מחויבת במצווה, וכדי שתהיה מותרת צריכה לקיים מצווה בשעת היבום, ועל כך שואל התוס'- הרי ביאה ראשונה אינה ראויה להוליד ואינה מקיימת את המצווה. ומשיב תוס' שהמצווה מתקיימת בזה שהם ראויים להוליד בן שיקרא על שם אחיו.

בכל ההלכות בתורה יש צורך בכוונה, אך סוג הכוונה משתנה בין העניינים – אם זו כוונה למשמעות הרוחנית, או שבכלל צריך 'דעת'

באילו מקרים אומרים 'איסור חל על איסור' ובאילו לא, ומה עניינם של 'איסור כולל' ו'איסור מוסיף'.

שלש הגדרות שונות במושגי הותרה ודחויה ביבמות ובכלל

ישנן שלש הגדרות: 1. הותר לגמרי – התורה כלל לא אסרה מצב זה. 2. יש התנגשות בין שני מצבים והתורה והתורה אמרה שאחד מתיר את האיסור. 3. 'דחויה' – ישנה התנגשות, והתורה אמרה שהאיסור נדחה- מצמצמים אותו כמה שאפשר.